נתקלתי לא מעט פעמים בפוסטים של נשים בהריון בקבוצות כאלה ואחרות, שמתייעצות עם נשים, שהן לרוב לא מכירות כלל וכלל, לגבי בחירת שם לילד שלהן אשר עתיד להיוולד. תמיד משעשעות אותי התייעצויות מסוג זה, כי הרי אם יש לך שלושה שמות בראש, ויותר מחמישים אחוז מהנשים שאת שואלת יצביעו עבור שם אחד, אז אותו תבחרי, רק כי הן ייעצו לך? מה תספרי לילד כשיגדל? -“התלבטתי בין שלושה שמות, אבל אז התייעצתי ברשתות חברתיות, בקבוצת הריון ולידה, והנשים שם אמרו לי שזה השם הכי יפה לך”!
בחירת שם הנו דבר מאוד חשוב, ולכן משעשע אותי שהריוניות שואלות נשים אחרות, זרות להן לחלוטין, איזה שם עדיף עבור הילד שלהן. אם מדובר בהחלטה כה חשובה, אז למה להתייעץ בקבוצה?! מה זה משנה מה אמא אחרת חושבת על השם שאני רוצה לבחור לילד שלי?! אם חשבתי על שני שמות לבנות, וכולן כתבו לי שהם פשוט נוראיים? אז לא אקרא לבת שלי באחד מהם רק כי ככה חושבים החבר’ה ברשת חברתית כלשהי?!
בחירת שם לילד היא אחריות לא קטנה, אני יודעת. זה השם שילווה את הילד לפחות עד שיהיה גדול מספיק להחליף אותו עם הוצאת תעודת הזהות, בגיל שש עשרה. שם יכול להיות משהו מאוד חזק ומחזק, מאידך הוא יכול להיות מחליש ומקור ללעג וטראומתי לילד. לפעמים ההורים מנסים להיות מיוחדים ושונים. הם מעניקים לילד שלהם שם שלדעתם בולט, ואחר כך השם הזה יכול לגרום לעוול לילד שאין לו כל שליטה או נגיעה בבחירת שמו. לכן, לא משנה מה האימהות האחרות בקבוצה חושבות, מי שצריך לחשוב על השם ואיתו צריך להתייעץ אלו ההורים, בינם לבין עצמם.
השם שלי ואני
בחירת שם לילד
בתור ילדה לא אהבתי את שמי. הוא נראה לי קצר, ובכלל שם של בן. כשעברנו אני ומשפחתי לארצות הברית לתקופה קצרה, הייתי כמעט בת חמש, ואף אחד לא ידע לבטא את שמי נכון. אמנם הייתי חברותית למדי, למדתי מהר אנגלית, והסתדרתי מבחינה חברתית והתקופה זכורה לי כתקופה נהדרת, אך תמיד זכור לי שלא יכלו לומר את שמי. תמיד שיבשו אותו, והביטו בי מוזר. זה היה ממש לא נעים.
ההרגשה הזו ליוותה אותי גם לאחר מכן. זה המשיך גם בטיול לאחר הצבא, ובתקופה שגרתי בחוץ לארץ לתקופה ממושכת. עד כדי כך הדבר הפריע לי, שמיד לאחר התיכון החלטתי על שם לועזי שאאמץ לעצמי בכל פעם שנעבור לגור בחוץ לארץ. החלטתי שאשתמש בשם הזה, ואז לא אצטרך להסביר איך לבטא נכון את שמי, ולא אהיה מקור ללעג ובדיחות. חשוב לי לציין, באותה התקופה כבר לא הייתי ילדה.
השם שבחרו לי ההורים
אני ממש זוכרת את גיל ההתבגרות, בו אמרתי לאמא שלי שברגע שאוכל להוציא תעודת זהות אני מחליפה את שמי! רק שאז התבגרתי והבנתי שכבר התרגלתי אליו ואין שם אחר שאני מעדיפה במקומו, וגם לא סתם ההורים שלי בחרו עבורי את השם הזה. היתה לו משמעות, היתה סיבה לבחירה שהם עשו, ולכן אכבד אותם. בו בזמן שמרתי לעצמי את הזכות להשתמש בשם הלועזי שאימצתי, שיהיה.
כאשר אני הייתי בהריון מתקדם עם בני הבכור, הבנתי שאני עומדת בפני אותה דילמה קשה כל כך בה עמדו הוריי – איך אני אקרא לבן שלי? עלו לי כמה שמות בראש, אך כשישבתי עם האבא לעתיד לא הצלחנו להגיע להסכמה על אף שם. כל שם שאני העלתי הזכיר לו מישהו מהעבר שהוא לא אוהב (שמות עושים קונוטציות לכאן ולכאן), וכל שם שהוא העלה אני לא התחברתי ופסלתי מיד. בסוף צמצמנו לשני שמות.
השם שבחרתי לילדים שלי
כשנולד הילד השם שאני רציתי לא התאים. פשוט לא ישב עליו ולא התחבר לי. בכלל, אני בעד לחכות לראות מה נולד ואז להחליט איך לקרוא לו, כי אחרת הינו קוראים לו אי.טי, אבל לבסוף בחרנו לו שם שפשוט התאים לו ועד היום זה הוא. הוא מחובר לשם ואוהב אותו. כך היה גם עם ביתי. ידעתי בדיוק איך לקרוא לה, ולא הסכמתי לשמוע על שמות אחרים. גם היא התאהבה בשם שלה. אז הצליח לי. השמות הסתדרו, והילדים אוהבים אותם. אבל מה היה קורה אם לא? שמות זו אחריות גדולה.
אני אישית ממליצה לעשות רשימה, כל אחד לחוד, כל הורה יעשה רשימה של שמות. לאחר מכן שבו יחד, אמרו אחד לשני את השמות הפוטנציאליים וצמצמו את הרשימה למינימום שאפשר (רצוי שניים). בחרו שם מיוחד, אם אתם אוהבים, אבל לא שונה מדי שירימו גבה כאשר ישמעו אותו. אני אישית לא רציתי שיהיו איתו או איתה בגן עוד ילדים עם אותו שם, לכן בחרתי שמות שבעיניי היו מיוחדים מצד אחד ושאינם מוזרים מצד שני.
יש הורים שבוחרים להתייעץ עם נומרולוגית או רב, או כל מי שנראה לכם לנכון. אל תשתפו את החברים וההורים, כי תקבלו דעות לכאן ולכאן, וכל אחד עם משנתו שלו. אמרו את השם כמה פעמים במהלך היום, נסו להתרגל אליו. ראו מה בא לכם יותר טבעי. וכשהילד או הילדה יוולדו – קראו להם כך בימים הראשונים, ותראו מה הכי מתחבר אל הייצור המופלא הזה. זכרו – זה השם שילווה את הילד לכל חייו, ולכל שם יש משמעות. בחרו בקפידה.