הדבר שהכי הפחיד אותי לקראת הלידה, גם הראשונה וגם השנייה, היה שירדו לי המים באמצע הרחוב. לקראת הלידה הראשונה, זה הפחיד אותי כי לא ידעתי אם לצפות לטפטופים קטנים, או למפל של מים בלתי נגמר. בלידה השנייה זה ממש הפחיד אותי, כי כבר הבנתי שאצלי ירידת מים זה אומר שהלידה מתחילה ע-כ-ש-י-ו. אכן, אצלי ירדו המים במפל מתפרץ, ובאותו הרגע ממש התחילה הלידה. אבל לא אצל כל אחת זה כך, יש נשים שהמים מטפטפים אצלן, יש כאלה שפוקעים להן את המים במהלך הלידה, ויש כאלה שירידת מים מתרחשת אצלן רק בלידה עצמה.

ירידת מים – מה זה אומר בעצם?

ירידת מים, או בשמה השני, פקיעת מי השפיר, מתרחשת כאשר קרומי מי השפיר פוקעים ומי השפיר יוצאים דרך הנרתיק. ברוב המקרים, כאשר מתרחשת ירידת מים, הלידה תחל עד כיממה לאחריה. למרות זאת, ישנם מקרים בהם המים יורדים בשבועות מוקדמים יותר, כאשר לא האם ולא העובר מוכנים ובשלים ללידה, ואז יש לעכב את הלידה.

איך מרגישה ירידת מים?

ירידת מים – איך להתכונן לזה?

בגדול, זה מרגיש כאילו את עושה פיפי בלי הפסקה, ללא כל יכולת מצידך לשלוט בזה. אם מדובר בטפטופים, את פשוט תקומי שוב ושוב לשירותים ותשימי לב שהנוזל שיוצא הוא יותר צמיגי שאינו מפסיק לנזול ממך כאשר את מסיימת. אם מדובר בזרם חזק, את פשוט תחווי ירידה של כמות נוזל גדולה בבת אחת. אם תשבי רגע ותשתעלי, והנוזל ממשיך לצאת (ולא בריחת שתן), אז יש סיכוי גדול שאכן מדובר בירידת מים. אם את מרגישה נוזל רב והפרשות יותר מהרגיל, שימי פד (ישנם פדים מיוחדים לכך אך אפשר גם פד רגיל), ובדקי אותו לראות אם הנוזל ממשיך וכן ההפרשות. כמו כן, כשתגיעי לבית החולים לבדיקה, יוכלו לזהות  בוודאות אם אכן מדובר בהפרשה רגילה, או דלקת, או אכן ירידת מים.

לפני שמבצעים בדיקה ידנית ואגינלית לאשר שאכן ירדו המים, מכיוון שבדיקה כזו עלולה לגרום לזיהום מי השפיר, בודקים את האישה ההריונית בשלוש דרכים:

1. אולטרא סאונד, על מנת לבדוק האם יש נוזל מי שפיר חופשי בצוואר הרחם האחורי.

2. ניטרזין. הרופא מכניס מטוש לצוואר הרחם, ולאחר מכן מכניס אותו לנייר ניטריזין. אם התרחשה ירידת מים, נייר הניטריזין יצבע בצבע כחול. יש לקחת בחשבון שישנן בדיקות ביתיות בנוסף על כך, אבל אמינותם מוטלת בספק.

3.  פרנינג. בבדיקה זו דוגמים נוזל מצוואר הרחם, ומניחים על משטח לייבוש. בבדיקה מיקרוסקופית, הנוזל יצור צורה של עץ אשוח.

בדיקות אלה תתבצענה כאשר האישה מגיעה לבית החולים וחושדת שירדו לה המים, אך לא בטוחה בכך. במקרה בו יש הוכחה ודאית שירדו המים, כמו למשל במקרה שלי שבו מי השפיר פשוט המשיכו והמשיכו לצאת בכמויות שלא ידעתי שהיו בתוכי, תתבצע בדיקה פיזית לבדוק אם יש פתיחה ואת אחוז המחיקה של צוואר הרחם. זאת כדי לדעת אם אכן מתפתחת לידה. אם ירידת המים התרחשה בשבוע בו ניתן ללדת, הרופאים יבדקו את האישה ויתחילו להכין אותה ואת העובר ללידה, במעקב אחר התפתחות צירים, פתיחה, ומחיקה של צוואר הרחם. כאמור,כל אלו יכולים לקרות עד עשרים וארבע שעות לאחר תחילת ירידת המים, וזה לא מחייב שישר תתרחש לידה.

הסיבות לירידת מים מוקדמת

בעוד שבשבוע תקין ללידה, ירידת מים היא סימן טוב המבשר את הלידה הקרובה, אם היא מתרחשת בשבוע מוקדם מדי, כאשר העובר עוד לא בשל, יש לעכב את הלידה כמה שניתן עד לשבוע בו ניתן ללדת בבטחה. ירידת מים מוקדמת יכולה להתרחש בגלל כל אחת מהסיבות הבאות:

1. כאשר האישה ההרה סובלת ממחלת מין או דלקת בדרכי השתן.
2. כאשר יש זיהום תוך רחמי.
3. כאשר יש אי ספיקה של צוואר הרחם.
4. בהריונות מרובי עוברים.
5. כאשר יש ריבוי מי שפיר.
6. אם מדובר ביולדת במשקל מאוד נמוך או עבר אנורקסי.
7. היסטוריה של ירידת מים מוקדמת בהריונות קודמים.

ירידת מים שמתרחשת לפני שבוע 26 היא מסוכנת במיוחד, כי לא ניתן לתת זריקה להבשלת הריאות של העובר. מדובר בשבוע מאוד צעיר, שאם יוולד בו תינוק, הוא לא יהיה מסוגל להתקיים מחוץ לרחם. כמו כן, ירידת מים מוקדמת עלולה לגרום ללידה מוקדמת ועובר לא מפותח, בעל בעיות התפתות מאוחרות יותר וגם זיהומים תוך רחמיים והיפרדות שיליה.

מה עושים במצב של ירידת מים מוקדמת?

אם אישה מגיעה לבית החולים עם ירידת מים מוקדמת, הדבר הראשון שיש לוודא הוא שמי השפיר לא מזוהמים. אם קיים זיהום במי השפיר, יש ליילד את העובר ללא קשר לגיל ההריון ולתת אנטיביוטיקה לאם ולעובר. כמובן בהנחה שאכן מדובר בשבוע בו הוא יכול לשרוד. אם אין זיהום, הפעולות שינקוט הצוות המיילד קשור לגיל ההריון.

משבוע 24 עד שבוע 32 – יעשו כל המאמצים להאריך את ההריון, על מנת שריאות העובר תבשלנה והוא יוכל לנשום בכוחות עצמו ולהתקיים מחוץ לרחם. האם הטרייה תקבל אנטיביוטיקה, כדי למנוע זיהום במי השפיר, טיפול לכשעצמו תורם להארכת זמן הלידה, במידה ולא פקעו הקרומים. בנוסף, יינתן טיפול תרופתי לעיכוב צירים, במידה ויתפתחו, וזריקת צלסטון. זו זריקה הניתנת בשתי מנות, בהפרש של עשרים וארבע שעות, ומטרתה לגרום להבשלת הריאות של העובר במקרה ותתרחש לידה מוקדמת.

משבוע 32 עד שבוע 34 – הסיכויים של העובר לשרוד מחוץ לרחם הם גדולים למדי, ומשבוע שלושים וארבע להריון לא מפסיקים לידה, לא משנה מה הסיבה שגרמה לתחילת הלידה הפעילה. אם ריאות העובר אינן בשלות מספיק, יחליט הצוות הרפואי אם לתת את זריקת הצליסטון, או לחכות לראות אם הלידה מתפתחת. מעבר לכך, לא יעשה משהו פעיל כדי להאריך את ההריון אלא רק בדיקות ומעקב.

לאחר שבוע 34 – לא ינסו לעצור את הלידה וההתייחסות תהיה כמו ללידה רגילה, כפי שקורה משבוע שלושים ושבע והלאה. כן יעשה מעקב, לוודא שאכן מתפתחת לידה ולא מתפתח זיהום, ואין מיעוט מי שפיר. אם ידרש, האישה תקבל זירוז על מנת ללדת בהקדם.

נשים רבות מבלבלות בין ירידת מים ליציאת הפקק הרירי, אך לרוב אין קשר בין השניים. הפקק הרירי הוא הקרום שאוטם את צוואר הרחם ומגן עליו לאורך ההריון. לקראת הלידה הוא נפלט החוצה ונראה כמו הפרשה צמיגית, כאשר צבעו נע מצהבהב עד חום. הוא יכול לצאת משבועיים לפני הלידה ועד הלידה עצמה. אם יצא הפקק הרירי אך אין צירים, דימום או ירידת מים, אין מה לעשות חוץ מלחכות.