חסימת צינורות לניקוז דמעות

טיפול בתופעת חסימת צינורות לניקוז דמעות אצל תינוקות

אין הורה שלא זוכר את הבכי הראשון עם הדמעות של התינוק שלו. בהתחלה הם צורחים, והם יודעים לצרוח, ואז פתאום יום בהיר אחד מופיעה גם דמעה יחד עם הצווחות. באותו רגע אתם תעשו הכל, אבל ממש הכל, כדי שלא תרד עוד דמעה מעינו של התינוק. רק שלא תרד עוד דמעה! אבל מה קורה עם תינוקות שסובלים מחסימה של הצינורות לניקוז הדמעות? שם כל ענייני העיניים מתחילים הרבה יותר מוקדם וגם את זה כמובן, אין הורה שלא זוכר. חסימה של הצינורות לניקוז דמעות מופיעה אצל אחד מכל חמישה עשר תינוקות ישר אחרי הלידה ובתשעים אחוז מהמקרים החסימה נפתחת ועוברת מעצמה.

כמו שאת הבכי הראשון לא שוכחים, כך גם אין הורה שלא יזכור את הפעם הראשונה שהתקשרו מהגן ואמרו לו לבוא לקחת את התינוק כי יש לו דלקת עיניים. הגעתם ואספתם את המסכנון עם ההפרשות והמוגלה בעיניים. כל הניסיונות לשים טיפות ולנקות לתינוק בזמן שהוא משתולל ובוכה תוך כדי, עולים בתוהו.

 

זיהוי חסימת צינורות לניקוז דמעות

מיד לאחר הלידה תופיע אצל אותו תינוק הסובל מהתופעה הפרשה מוגלתית, ועיניו ידמעו באופן קבוע. כמו כן, אלו תינוקות שנולדו עם חסימת צינורות לניקוז דמעות, יסבלו באופן כרוני מדלקות עיניים חוזרות ונשנות. תפקיד צינור הדמעות הוא לקשר את שק הדמעות עם האף, ואם הוא חסום, אותו שק דמעות מתמלא בנוזלים. לכן, מהווה מקום להתהוות חיידקים והצטברות מוגלה. לרוב, חסימת צינורות הניקוז של הדמעות משתחררת מעצמה עד גיל שנה.

 

איך מטפלים בתינוק הסובל מהתופעה?

חסימת צינורות לניקוז דמעות

חסימת צינורות לניקוז דמעות

כאמור, בתשעים אחוז מהמקרים החסימה נפתחת מעצמה, ובנתיים יש להקפיד על ניקיון העיניים. מכיוון שמדובר בעיני תינוקות רכים וצעירים, יש לשים לב שאנחנו עושים זאת בעדינות ובזהירות. ההמלצה היא לנקות את העיניים במגבונים מיוחדים לכך, או בצמר גפן טבול במים פושרים. פעולות נוספות שניתן לבצע, על מנת להקל ולעזור, הן לנקות עם מגבון טבול בשמן עץ התה (מגבון זה טוב לעוד הרבה דברים נוספים, וכדאי שיהיה בבית ברגע שיש תינוק חדש, ובכלל). כמו כן, רופא מומחה יוכל ללחוץ בעדינות על שק הדמעות לפתיחת החסימה, ויעשה עיסוי עדין של שק הדמעות, על מנת לשחרר את הצטברות הנוזלים ומניעת ריכוז של חיידקים מוגלתיים באזור.

 

מה עושים אם החסימה לא משתחררת מעצמה?

אם התינוק עבר את גיל שנה, הסיכוי שהחסימה תשתחרר הולך וקטן. במצב כזה, יש להתערב בהליך כירורגי ולפתוח את החסימה בצינורית. ישנן מספר דרכים לפתיחת החסימה:

  1. מחדירים צינורית מתכת דקיקה לתוך צינורית הניקוז, וכך פותחים את החסימה משק הדמעות ועד לאף. אחוזי ההצלחה של שיטה זו הם כשמונים וחמישה אחוזים בהליכים כירורגיים שמבוצעים עד גיל שנה וחצי, וכחמישים אחוזי הצלחה בתינוקות ופעוטות עד גיל שלוש.
  2. הרכבת בלון זעיר על אותה צינורית מתכת דקיקה והחדרתו לתוך צינוריות הדמעות החסומות. הרופא ינפח את הבלון הזעיר בתוך דרכי הדמעות, בצורה בה מרחיבים עורקים כאשר מבצעים הליך של צנתור, ובכך ירחיב את דרכי הדמעות. אפקטיבי גם כאשר אין חסימה מלאה, אלא כאשר מדובר רק בצינורית צרה מידי. שיטה זו חדשה יחסית ולה כתשעים וחמישה אחוזי הצלחה.
  3. במקרים מסויימים תוחדר לצינורית הדמעות צינורית סיליקון קבועה, שתגרום להרחבה קבועה ומניעת חסימה של צינורית הדמעות.

לא כל הפרשה או דמעות כרוניות מעידות על צינורית חסומה, ולכן אם נראה לכם שיש הפרשות מעבר לרגיל, או עיניים דומעות יותר מהנורמה, פנו לרופא לבדיקה. לרוב זה עובר לבד עם הזמן, אך כמובן, שאת הדמעות הראשונות ואת דלקת העיניים הראשונה, אין הורה שלא יזכור לעד.

כתיבת תגובה

נוני מתחדש ואתם מרוויחים!