לדבר עם זרים או לא?
אני אישה מאוד נחמדה וחברותית. אני אוהבת לברך “בוקר טוב” ו”יום טוב”, להציע כוס מים לשומר בקניון, ובכלל לנהל שיחות חולין עם כל מיני אנשים שאני לא מכירה במהלך היום. אבל, אני אישה בוגרת שיודעת לעשות את האבחנה עם מי אני יכולה או לא יכולה לדבר. הילדים שלי לא. ואני אחראית עליהם. וכן, אני חופרת להם על הסכנה בלדבר עם מישהו שהם לא מכירים, אבל אני גם לא רוצה לגדל ילדים פחדנים ולא מנומסים.
ללמד אותם לא לדבר עם זרים כשהם לבד
אם, למשל, אנחנו בגן השעשועים ואני רואה אבא אחד מרים את הקטנה שלי לנדנדה, אני לרגע מתכווצת, ואומרת לו שיבקש רשות. כי ברור שזה תמים, והוא שם עם הילדים שלו גם, אבל אני מבחינתי לא רוצה שהקטנה שלי תחשוב שזה בסדר שכל גבר זר יכול פשוט להרים אותה לנדנדה, ושזה בסדר לבקש ממישהו שהיא לא מכירה לעזור לה. כשאני רואה ילד בוכה בפארק, ואין מבוגר לידו, אני כמובן ניגשת לראות שלא נפגע, ובמקביל שואלת איפה אמא וקוראת בקול “איפה אמא שלו?”. אם הוא לא פצוע וצריך טיפול מיידי, אני לא נוהגת לגעת יותר מדי, אלא להביא אותו לאמא שלו. ושוב, לא כי לא אכפת לי, אלא כי אני חושבת שילדים צריכים לדעת שלא לכל מבוגר מותר לגעת בהם. להפך.
חינוך הילדים שלא לדבר עם אנשים זרים בהשפעת המצב הבטחוני
לאחרונה, עם ההחמרה במצב הביטחוני, והעובדה שאני גרה בשכונה שהיא אתר בנייה, ההורים בשכונה החלו לחשוש מהעובדים הזרים המסתובבים בשכונה, שוהים בלתי חוקיים ובני מעוטים. אין לנו שומר בגנים, והפועלים מסתובבים שם חופשי. המצב כולו מתוח ולא נעים. אציין שאני לא עושה את ההפרדה בזרים, בדרך כלל, כי אין אצלי את ההפרדה. אדם זר, הוא אדם זר, ואני לא רוצה שהילדים שלי ידברו עם אף פועל בגן או בפארק או בכלל אדם זר באשר הוא. לא משנה לי מה המוצא שלו, ולאיזו דת הוא משתייך. אני לא רוצה שיגדלו לחשוב שכולם באים לפגוע בהם, אבל כן שיהיו ערניים למה שקורה סביבם.
אם כך, מתי נכון לדבר עם זרים ומתי לא?
“הבעיה בנושא הזה כמו גם בנושאים נוספים היא המסרים הסותרים והמבלבלים”, אומרת מנחת הורים, “מצד אחד אנו אומרים לילד לא לדבר עם זרים, אבל כשאיש זר במעלית שואל בחן ‘חמודי, איך קוראים לך?’, והילד לא עונה, מיד נגיד לו שזה לא מנומס ושיענה יפה לאדון”.
המסר לגבי זרים צריך להיות ברור אך צריך להיזהר לא להעמיס פחדים וחרדות. רצוי להסביר לילדים שאנחנו שומרים על עצמנו ועל גופנו, ולכן לא מדברים עם אנשים זרים או עונים על שאלותיהם כשאין לידם הורה או מבוגר אחראי אחר. אפשר להסביר שאנחנו לא יודעים מי האיש שמדבר איתנו, ולכן שומרים על עצמנו, לא מדברים, לא מוסרים פרטים לאותו אדם זר או הולכים איתו לאן שהציע לנו.
ככל שגיל הילד עולה אפשר לפרט ולהסביר יותר לעומק. אפשר להקביל לכל יתר כללי הזהירות שאנו מלמדים אותם, חגורת בטיחות, חציית כביש ובטיחות בדרכים. העיקרון הוא אותו עיקרון, יש דברים לא צפויים, מסוכנים ויש לנו דרכים לשמור על עצמנו. חשוב לחדד למי כן פונים בשעת צרה, כמו למשל כשהילד הולך לאיבוד, שיידע מה עליו לעשות ולאן לפנות.
שוב, המטרה היא לעשות סדר במסרים המבלבלים. השבוע כשאני והילדים התארגנו לגן בבוקר, בדיוק הגיעו לתקן אצלנו את התריסים. נכנסו שני פועלים, אני הצעתי להם לשתות והראתי להם איפה התריס המקולקל. בזמן שארגנתי את הקטנה, הבכור שלי הלך לחדר לראות מה הם עושים ודיבר איתם. לקחתי אותו הצידה וביקשתי שלא ידבר איתם. והוא ענה לי “אבל אמא, את דיברת איתם, וגם הצעת להם לשתות”. תשובתי היתה: “נכון. כי הם בעלי מקצוע שבאו לתקן משהו אצלי בבית, ואני מתוך נימוס תמיד מציעה לשתות. אמנם אני לא מכירה אותם אישית, אבל הם אנשים שעובדים בבניין שידעתי שהם יבואו בשעה הזו, והם באו לעבוד ולתקן את התריס, כפי שנקבע מבעוד מועד. לכן, עלינו להיות נחמדים אליהם, אבל (וזה האבל הכי חשוב פה) לא להפריע להם לעבוד, ולא להתחבר איתם, כי אנחנו לא מכירים ולא יודעים מי הם. אנחנו לא מדברים עם זרים, אלא רק ליד אמא”. הילד הנהן והבין.