"שמלה מסתובבת"

הבת שלי מחליטה על עצמה

לילדה בת 6 יש כבר מטען משלה ודעה משלה, ואני מעודדת את זה. הבת שלי מחליטה על עצמה, היא אומנם רק בת ה-6 אך אני מאפשרת לה לעשות את הבחירות שלה לבד. לא בכל דבר ובגבולות שהצבתי לה כמובן. אם הילדה אוהבת חולצות בצבע סגול, ורוד, או לבן בלבד (העונה הזו לפחות), אז אין מה לקנות לה חולצה בצבע תכלת… זה בדיוק כמו לקנות לי חולצה בצבע שאני לא אוהבת. ואם היא מתעקשת שכל השמלות שלה תסתובבנה, אז למה לקנות לה כזו שלא מסתובבת?! היא לא תהיה מרוצה, רק תבכה כל הזמן ובסוף אחליף לה הרי.

לפני מספר ימים, אמא שלי קנתה לבת שלי שמלה לא מסתובבת וחולצה בצבע תכלת. את שתיהן ביקשתי שתחזיר לחנות, אפילו בלי להוציא אותן מהשקית. “תמדדי לה לפחות”, היא ביקשה, אבל אני ידעתי שסתם חבל על המאמץ. “כשאת היית ילדה, אני הייתי מחליטה מה את לובשת ולא מחזירה לחנות”, אמרה והחזירה את השקית לחנות.

 

הבת שלי מחליטה מה היא לובשת

 

"שמלה מסתובבת"

“שמלה מסתובבת”

אז נכון, כאשר אני הייתי ילדה סביר להניח שגם אם הייתי מתלוננת על השמלה הייתי לובשת אותה, כי ככה אמא שלי החליטה. לטוב ולרע, דברים השתנו מאז, והיום לילדות בנות 6 יש דעה. בואו ונבהיר משהו מאוד מהותי, אני לא מפחדת מהילדה שלי בת ה-6 והיא לא מנהלת את החיים, לא שלי, לא שלה, ולא של בני הבית. היא אולי חושבת שהיא מחליטה ברוב הפעמים ויש לה פה ודיבור של ילדה בת 16, אבל בסופו של יום היא ילדה בת 6 וככה היא מתנהגת וככה אני מתנהגת אליה חזרה.

כשאני רואה ילדות שרודות באימהות ובאבות שלהן ומנהלות את כל המשפחה – אני נחרדת. לא, הילדה שלי לא מחליטה ולא צועקת. כאשר היא כן צועקת, אני יישר מרגיעה אותה. היא לא תדרוש יום הולדת מטורף למשל, וגם לא תקבל. יש דברים שהיא תרצה כמו שיש לחברות שלה והיא לאו דווקא תקבל, ויש דברים שאני אוותר עליהם בשבילה מראש. כמו השמלה והחולצה.

 

“את לא מחליטה עליי”?

אם אפשר, אני זורמת עם ה”שיגעונות” של הילדים שלי. כן, הכי יש להם פתאום רצונות שלא קשורים לשום דבר, כמו השנה שהבת שלי החליטה שהיא רוצה רק סווטשירטים עם ריצ’רץ’ ולא הצלחתי לשכנע אותה לבחור שום דבר אחר. אז זה מה שקניתי לה. או כשהיא רצתה ללבוש בגד בלרינה לגן או כשהיא מתעקשת ללכת עם גרביונים בקיץ… זה מה שהיא רוצה, זה מה שנח לה, וגם אם זה נעשה ממקום של “להוכיח” או להתווכח, מהר מאוד היא “תרד מהעץ” שלה כשהיא תראה שאני לא מתרגשת ולא עושה עניין מזה, מאשר אם אתווכח איתה.

לעומת זאת, יש כמה כללים מאוד ברורים – היא לא תרים עליי את הקול, היא לא תגיד לי מה לעשות ובטח שלא תתחצף. אם היא מנסה, כי זה מה שילדות בגילה מנסות, אז אני מיד עוצרת אותה ומזכירה לי מי הדמות המבוגרת והאחראית בסיפור הזה. אבל בתור הדמות המבוגרת והאחראית בסיפור, אני זו שיודעת את מה שהיא עוד לא למדה. איפה אפשר ואפילו רצוי לוותר, כדי להימנע מריבים מיותרים.

אז אולי אני לא התווכחתי עם אמא שלי בגיל 6, אבל הבת שלי כן מתווכחת איתי ואני יודעת שאם השמלה לא מסתובבת אני לא קונה לה. השקית חזרה לחנות, החולצה בצבע תכלת הוחלפה בחולצה סגולה והשמלה הרגילה הוחלפה בשמלה מסתובבת.

כתיבת תגובה

נוני מתחדש ואתם מרוויחים!