לקטנה שלי למשל, מאוד מפריע שקוראים לה דורה

גזענות או תמימות של ילדים?

בכל יום הקטנה שלי חוזרת מלאת התלהבות וסיפורים מהגן החדש. היום בעודי קושרת אותה במושב האחורי היא סיפרה לי בהתלהבות הרגילה שלה ששיחקה משחק חדש עם חברה עם המשקפיים (גן חדש, היא עוד לא זוכרת שמות) ועם חברה שחורה. ואני נאלמתי דום. נאבקת עם השאלה האם זו גזענות או תמימות של ילדים? האם זה בסדר לומר ‘חברה שחורה’? למה זה כן הפריע לי, ו’החברה עם המשקפיים’ לא?

ילדים הם לא פוליטיקלי קורקט. הם לא חושבים יותר מדי מה הם אומרים ולמי הם אומרים את זה. הבת שלי מבחינתה חברה של ילדה שמוצאת חן בעיניה והילדה הזו שחורה. זה הכל. כמו כשאנחנו הינו ילדים והינו קוראים לעוגת יום ההולדת הקלאסית ‘עוגה כושית’ פשוט כי היא היתה כזו. והיום רק אימהות בגילי עוד קוראות לה ככה אבל תמיד מסתכלות סביב לראות שאין הורה או ילד אתיופי בסביבה כי זה עלול לפגוע, כשבעצם מדובר סך הכל בשם תמים לגמרי של עוגת יום הולדת קלאסית. (ככה היא גם כתובה בספרי הבישול הישנים).

לקטנה שלי למשל, מאוד מפריע שקוראים לה דורה

לקטנה שלי למשל, מאוד מפריע שקוראים לה דורה

בניסיון להבין למה העניין כל כך מסעיר אותי ואם אני אמורה להגיד משהו לבת שלי בנושא, החלטתי לפנות למנחת הורים, ולהתייעץ איתה בנושא. התשובה שלה הפתיעה אותי מאוד, בעיקר כי היא היתה פשוטה והגיונית. “תראי, זה שצבע העור שלה שחור זו עובדה. זה הופך לעלבון רק אם מתייחסים לזה כעלבון. אפשר בהחלט להתייחס לכך כעובדה אבל עדיף שהיא תקרא לה פשוט בשמה ולא ‘החברה השחורה'”. ויש בכך לא מעט הגיון. כי הרי זה שהיא קראה לחברה השנייה “זו עם המשקפיים” לא הפריע לי. אם היתה אומרת ‘המשקפופרית’, סביר להניח שהיתי מעירה לה על כך, כי כמו שמנחת ההורים הסבירה – כאן כבר היה מדובר בעלבון.

ההבדל המשמעותי בינינו לבין הילדים שלנו הוא שהם לא חושבים שלציין את הפרטים האלה, שהם שם ומובנים מאליו ונראים לעין, זה מעשה לא בסדר. כפי שאמרתי, ילדים הם לא פוליטיקלי קורקט. וזה קורה לכולנו, אנחנו באים לספר סיפור או מקרה שהיה וכשאנחנו מציינים את האנשים אנחנו אומרים ‘הרוסייה’ ‘האתיופית’ ועוד שלל דוגמאות. רק שאנחנו נעים באי נעימות, כי כביכול אמרנו משהו לא בסדר. כי אולי הינו צריכים למצוא דרך אחרת להגדיר את אותה אישה למרות שהיא באמת אתיופית ולא אמרנו עליה שום דבר רע או מעליב. והקטנה שלי, זה הדבר שהכי בלט לה, וככה היא מצאה לנכון להגדיר את החברה החדשה שלה שאת שמה היא לא זכרה. ואני בטוחה שהיא לא רצה בגן וקראה לה כך וגם אם כן, לא בטוח שלאותה ילדה, בגיל הזה, זה הפריע.

מה שהחלטתי בסופו של דבר זה להגיד לבת שלי שתשתדל ללמוד את השמות של הילדים בגן כי לאף ילד זה לא נעים שקוראים לו או מדברים עליו או מצביעים עליו בלי לדעת את שמו (כמו שלה קוראים ‘דורה’ בגלל הדמיון שלה לדמות המצוירת וזה מאוד מעליב אותה). והוספתי את מה שמנחת ההורים סיכמה לי, שזה מאוד חשוב אצל ילדים שיהיו מודעים לשוני, לייחוד של כל ילד וילד. שהשוני והגיוון הם חיוביים אבל כעובדה ולא בהקשר שלילי – כולם חברים, כולם ישראלים, אבל כולם באים מרקע כזה או אחר עם מנהגים אחרים, מאכלים אחרים, שפה אחרת, וביחד אנחנו כור היתוך והכל מתאזן וזה מקסים. בדיוק כמו בשיר ‘אצלינו בחצר’ שמדבר על כל ילדי העולם.

נכתב בשיתוף שרי גלזר, מנחת הורים.

כתיבת תגובה

נוני מתחדש ואתם מרוויחים!