תיעוד הריון ולידה

תיעוד הריון ולידה

הריון זה לא דבר פרטי. מהרגע שאת מגלה שאת בהריון, את מתחילה סדרת בדיקות שרובן ציבוריות עד פולשניות (נסי לספור את כמות הפעמים שהיית צריכה לעשות פיפי לתוך כוס). אפילו כשאת עושה אולטרא סאונד את לא לבד בחדר, והכל מצולם ומתועד. בשלב כלשהו את בכלל שוכחת שאת אישה פרטית, ומתרגלת לכך שכולם בודקים אותך מבחוץ ומבפנים.

אבל לא רק הרפואה והבדיקות אחראים על חוסר הפרטיות בזמן ההריון – גם אנחנו עושות את זה לעצמינו. אנחנו מתעדות ומצלמות כל שלב בהריון ועד הלידה, ולעיתים אף דואגות שאף את הלידה עצמה יצלמו עבורנו. יש כאלה המתעדות בצורה אישית ופרטית, על מנת שתהיה להן מזכרת (אני כתבתי יומן הריון אישי), ויש כאלה שמתעדות את כל השלבים במדיה החברתית ואף מעלות תמונות. אין ספק שזו תקופה מדהימה ומיוחדת, שצריך וכדאי לתעד, אבל מתי עובר הגבול? האם בכלל יש גבול בין החיים הפרטיים שלך ל”זכות הציבור לדעת”?

תיעוד הריון

  • כתבי יומן הריון. את יכולה לכתוב את כל מה שעובר עלייך, וכל המחשבות והרגשות בתוך מחברת אישית, כמו יומן של פעם או בקובץ מחשב. את תתפלאי לדעת, כמה מהר במהלך תקופת ההריון, תשכחי דברים קטנים כמו מה הרגשת ואיך התמודדת, ואפילו הצעות לשמות שיעלו לך במהלך ההריון, שרוב הסיכויים שיפרחו מזיכרונך עד הלידה. שמרי תוצאות בדיקות בשמרדפים, וכתבי נתונים חשובים שתוכלי גם להשוות בהריונות הבאים.
  • בלוג הריון. אם את אוהבת לכתוב ואוהבת לשתף, את יכולה לקחת את עניין היומן צעד אחד קדימה ולתעד את ההריון בבלוג אינטרנטי, שנשים אחרות יוכלו לעקוב ולהזדהות.
  • צילום שבועות הריון. גם אם לא תשימי לב לכך, את כל שבוע תשתני במהלך ההריון. בוקר אחד תתעוררי ותהיה לך בליטה קטנה. אחרי כמה שבועות, תקומי ולא תזכרי מתי גדלת כל כך ומאיפה הגיעה הבטן הענקית הזו. אני צילמתי את עצמי בביקיני, במיטה, את הרגליים הנפוחות, את הפנים. אחר כך הייתי בהלם מאיך שנראיתי, וזה היה משעשע להיזכר.
  • צילומי הריון מקצועיים. לקראת סוף ההריון, נשים רבות מזמינות צלם מקצועי שיבוא לתעד את ההריון ביחד עם בן הזוג, ואם יש לכם ילדים נוספים, אז גם יחד איתם. לך ישארו לאחר ההריון תמונות מקצועיות שילוו אותך לכל החיים. אפשר להשתעשע להתלבש מגניב ומצחיק, סקסי ורגיל, להצטלם בחוץ ובפנים, ולמצות את הרגע. יש סיכוי שתרגישי דוגמנית בגדי הריון לרגע.

עד פה, אני בעד התיעוד. אני עצמי כתבתי יומן הריון אישי, וגם צילמתי את עצמי לא מעט. צילומים מקצועיים לא עשיתי, ולא שיתפתי את העולם יותר מדי בהריון הפרטי שלי. אבל אז, כולה 4 שנים אחורה, המדיה החברתית עדיין לא היתה כזו פעילה ואני גם בחרתי את הגבולות שלי, והחלטתי היכן יעבור הקו האדום שלי. יש נשים שלא מרגישות בנח לשתף כלל, ויש כאלה שמרגישות בנח לשתף כל דבר קטן בפייסבוק ובכלל. אני לא שופטת, וחושבת שהתיעוד חשוב ולא משנה איך הוא נעשה.

הגבול האישי שלי, ואני מדגישה – שלי, במה שנקרא תיעוד הריון ולידה עובר בתיעוד הלידה עצמה. הלידה היא רגע אינטימי, היא רגע קשה. היא רגע אישי. מעבר לפרטיות שלך, שגם ככה קצת נעלמת בחדר מלא אנשים שבאים ומסתכלים לך פנימה, את שם עם בן זוגך ותכף יצטרף אליכם אדם נוסף. הפרטיות פה היא סופר חשובה. אי אפשר לדעת מה יקרה בלידה, ואיך היא תתנהל. התיעוד והצילום יכולים גם להפריע לצוות בית החולים למלא את תפקידו כהלכה. אפשר לצלם בהמתנה, בצירים, בהכנות ללידה.

אני אישית הייתי משאירה את התיעוד של הלידה בחוץ, מחוץ למסך. יש נשים שמרגישות חופשי ורוצות לזכור כל רגע וכל פרט, ומתעדות את הלידה, גם בצילומי סטילס וגם בצילום וידיאו. מנגד, יש כאלה ששומרות על פרטיותן בקנאה ויש את הקיצוניות לצד השני שלא רק שמצלמות, הן גם מעלות את זה לרשת וחושפות את הכל לקהל הרחב.

אני בעד תיעוד באופן כללי. אך, כמו שלא תיעדתם את הרגע בו עשיתם את התינוק והעלאתם את זה לרשת, כך גם אם החלטתם לתעד לידה בצורה מדוקדקת, שמרו קצת לעצמכם. לטעמי, יש רגעים שבהם כדאי להוציא את המצלמה מהתמונה.

כתיבת תגובה

נוני מתחדש ואתם מרוויחים!