להיות אמא צעירה

ללדת בגיל צעיר לעומת ללדת בגיל מבוגר

לדעתי, יצא לי ללדת בגיל צעיר יחסית. כאשר שהייתי בת 28, כבר הייתי אמא לשני ילדים. יש שהרימו גבה, יש שחשבו שאני המטפלת ויש כאלה שעכשיו, כולל אני בעצמי, בהלם שיש לי ילד בכיתה א'. בעוד אני מכירה לא מעט שילדו קצת אחריי, אני מכירה גם לא מעט שילדו הרבה אחריי. ההתלבטות היא גדולה, האם להביא ילדים בגיל מוקדם ולהיות אמא צעירה, להנות מהאושר האינסופי הזה של תינוק בעוד אני עוד ילדה בעצמי, או לחכות לגדול להתבגר, לנצל את זמן האיכות עם הבעל לפני שמחליטים להביא ילד לעולם?

ישנן שתי התלבטויות זהות במהותן – ההתלבטות בין ללדת בגיל צעיר לעומת גיל מבוגר יותר, וההתלבטות האם להביא לעולם ילדים בהפרשי גילאים קטנים, לעומת לעשות ילדים בהפרשי זמן גדולים יותר. לכל מצב יש יתרונות וחסרונות. גם אם מישהי ילדה מוקדם – יש דברים שהיא תתגעגע אליהם ותחשוב שאולי היא יכלה לחכות עוד קצת, ולעומתה מישהי שילדה יחסית מאוחר תחשוב על כל השנים שהיא כביכול "בזבזה" לפני שהפכה להיות אמא.

להיות אמא צעירה

להיות אמא צעירה

לא חשוב מה החלטת עבורך עצמך, הדבר הכי חשוב הוא שתהי שלמה עם ההחלטה שלך. בכל החלטה שתיקחי יהיו חסרונות ויתרונות תמיד, אבל אם את שלמה עם עצמך – את לא תתחרטי לאחר מכן. אמנם לא תכננתי להיכנס להריון ראשון ושני כל כך מהר, בטח שלא תכננתי להיות בהריון שנתיים רצוף ולהיות אמא לשניים בגיל 28. אבל כשהבנתי שאין דרך חזרה, ואין דרך חזרה, החלטתי להתמקד בעיקר, וזה אומר בילדים שלי.

העובדה שאני אמא צעירה והלידות מאחורי (בינתיים), מאפשרת לי לצבור ניסיון, אני מגדלת ילדים וגדלה יחד איתם. נכון, ישנם רגעים שאני רואה אימהות שהחליטו ללדת רק אחרי גיל 30, ואני חושבת ביני לבין עצמי לאן ולמה מיהרתי? יכולתי עוד לטייל בעולם, להנות עם בן זוגי, ללמוד… אבל המחשבות האלה נשכחות מאוד מהר בחיבוק הראשון שאני מקבלת מהילדים שלי, וברגע הזה שאני מכסה אותם לפני שאני נכנסת למיטה, ושאני פשוט מסתכלת עליהם.

יש לי חברות שילדו בגיל מאוחר יחסית, אותן מטריד שהן אימהות מבוגרות, שהן תהיינה סבתות מבוגרות, ושלשאר החברות שלהן כבר יש ילדים גדולים יחסית לשלהן. אבל את הנעשה אי אפשר להשיב, וגם אם הן היו מחזירות את השנים אחורה ויולדות בגיל מוקדם יותר, לא בטוח שהיו מאושרות או שמחות בחלקן. לכן, צריך לאמץ בשתי הידיים את הפלא הזה שנקרא ילדים – לא משנה מתי הבאת אותם לעולם, העיקר שהבאת אותם והם שלך.

לאחרונה כתבה מישהי ברשת החברתית, בת 19 בלבד, שיש לה כבר שתי בנות ושאנשים מעירים לה שהיא הרסה לעצמה את החיים. היא ממש לא חושבת ככה ואפילו נעלבת מהתגובות שהיא מקבלת. אני מנסה לחשוב על עצמי בגיל 19, ואין ספק בכלל שלא הייתי מוכנה להיות אימא. אבל גם אין ספק שהייתי מתמודדת עם הסיטואציה הכי טוב שיכלתי. כל אישה שבכל סיטואציה אחרת הייתי קוראת לה "ילדה", אך היא אמא לשניים ולכן היא אישה לכל דבר ועניין, היתה מוכנה.

בדעה צלולה ובהחלטה משותפת עם בן זוגה היא הביאה לעולם שתי ילדות, והיא לא מתחרטת. גם אם החברות שלה עוד מחפשות את עצמן בטיולים ברחבי העולם, מחפשות את בן הזוג הנכון וחושבות מה ללמוד – היא כבר מצאה ייעוד אחד שלה לפחות וזה להיות אמא, ללדת בגיל צעיר ולהיות אמא צעירה. אין לי ספק שהיא עוד תוכל ללמוד ולהתפתח, ואפילו לטייל. דברים אומנם יראו אחרת, אבל החיים לא מפסיקים כשיולדים ילדים, הם רק משתנים קצת. אם תלדי בגיל צעיר או שמא תלדי בגיל מאוחר, העיקר שתעריכי את היכולת שלך ללדת, ואת הפלא שילדת. אל תתחרטי על ההחלטות שלך, תהי שלמה עם הדרך שבחרת לך.

תגובות

כתיבת תגובה