להרגיש לבד אחרי הלידה

בדידות לאחר לידה – להרגיש לבד אחרי הלידה

אפילו אם את יודעת לקראת מה את הולכת, ואת מודעת לכל הלילות ללא שינה, להחלפת החיתולים המלוכלכים בתדירות גבוהה, לבכי בלתי פוסק, לספק התמידי שלך בעצמך ומוכנה נפשית לקראת הדאגות שלא נגמרות, את עדיין ככל הנראה לא יכולה להערך לבדידות שמגיעה עם הפיכתך לאמא.

 

איך בדידות לאחר לידה באה לידי ביטוי?

אחרי שנים שבהן את במעגל העבודה, מוקפת בחברים לעבודה, פגישות והפסקות צהריים, פתאום כשיש לך תינוק את תרגישי שאת מאוד מאוד בודדה.

ברור שהתינוק שלך הוא הדבר הכי מדהים בעולם, אבל דרכי התקשורת של התינוק מצומצמות יותר משל זהבה, מנהלת החשבונות של החברה, שיודעת רק לשלוח דוחות ומתקשרת יותר טוב עם תוכנות מחשב מאשר בני אדם. למעשה, התינוק שלך אפילו לא הולך להשיר מבט אליך בששת השבועות הראשונים לחייו. בניגוד לתינוק, זהבה לפחות נותנת לך מבט ישיר מידי פעם, אומנם זעוף ומעצבן, אבל זה כבר יותר ממה שאת מקבלת מהתינוק שלך…

באמצע הלילה כשהתינוק שלך מרייר או משהק, את לא יכולה לזרוק מבט ולבקש מ"יוסי מהשיווק" לבחון את המצב ולהגיד מה דעתו בעניין. כשאת מבלה ימים על גבי ימים בבית בחופשת לידה, מנסה להבין איך אפשר להרגיע אותו וסוף סוף הוא שוכב שם בלי לצרוח עליך, את לא מקבלת איזו מילה טובה או ח"ח מהבוס שלך. החברה הכי טובה שלך לא יכולה לנחם אותך כאת עוברת יום מעצבן, כשאת פורצת בבכי רק בגלל ששרפת חתיכת לחם במצנם. זו רק את. את, גוגל והמדיה החברתית.

 

הרגשות שאופפות אותך אחרי הלידה

בשבועות הראשונים התמוהים שלאחר ההריון, אנו נוטים באופן טבעי ליצור קשרים עם אמהות אחרות, לבסס חברויות רק על העובדה שעסרתן חוויה משותפת והתנסתן בלידה. אנחנו מחפשות תמונות, בלוגים, מידע, ומעדכנות סטטוסים באופן רציף כדי לנסות לבדוק באיזו משבצת אנחנו יושבות בתוך הקהילה החדשה, המוזרה, הדעתנית להפחיד הזו.

מה שאנו מגלות בתוך כל העיסוק הזה ברשת הוא לא רק יותר מידי מוגזם ומאוד מבלבל, אלא גם לרוב נותן לנו זויות ראיה מעוותת של המציאות. אנחנו רואות אמהות מאושרות עד הגג, מטופחות טיפ טופ, וילדים לבושים להפליא בבגדים מהממים, וכל מיני בישולים ומאפים שאותן אמהות עושות תוך כדי שהן בחופשת לידה עם התינוק החדש… נו באמת.

לכל האמהות בנינו שיושבות בבית עם פיג'מה, אוכלות צנים עם ממרח שוקולד, כאשר התינוק שלהן בוהה בחלון, כל תמונה כזו ברשת חברתית יכולה לפגוע בבטחון העצמי עד כדי כך שאנו מרגישות שמשהו לא בסדר איתנו ואנחנו סוג של "כשלון מהלך"!

 

את אמא רגילה, אל תתביישי בזה!

משום מה אנחנו כל כך חוששות להודות שאנחנו לא כמו אותן אמהות מתוקתקות, שאנחנו לא עומדות בקצב של העולם הדיגיטלי, רק בגלל שמישהו עלול לשפוט אותנו ולקטלג אותנו כ"אמהות גרועות"?! הבעיה היא שהדור שלנו מראה לעולם רק את הרגעים הכי מדהימים מהיום, בגלל שאנחנו מחפשים סוג של אישור מהסביבה, לקבל איזה פידבק שאנחנו עושים עבודה טובה מאחרים.

בשורה התחתונה, מה שאמהות צריכות זו אחת את השניה. רק אנחנו יודעות איך זה להיות כמונו. אנחנו צריכות לדבר אחת עם השניה, בצורה כנה ופתוחה, לספר איך זה להיות אמא עבורנו, לטוב ולרע. בלי לצנזר כלום, להראות גם את הרע וגם את הטוב, לא להעביר את החיים בסוג של פילטר דיגיטלי – אלא, לחשוף, לשתף ולפרוק. בלי לחשוש. בלי לחפש אישורים מהסביבה. תהי את, אמא.

תגובות

נוני

הרשמו לניוזלטר של נוני