אחריות הורית - האחריות שלנו על הילדים

אחריות הורית – האחריות על ילדים היא של ההורים בלבד!

בשבועות האחרונים התפרסמה עצומה שקוראת לחייב את הגננת לבדוק כאשר ילד לא מגיע לגן ושתחול עליה חובת דיווח במידה והילד לא הגיע. אף אחד לא דיבר על אחריות הורית… האמת היא שהתגובה הראשונה שלי היתה הפתעה. הפתיע אותי שמישהו באמת חושב שעצומה כזו היא לגיטימית, לאחר מכן זה התחלף מהר מאוד בכעס. כעס על כך שהורים ממהרים כל כך להתנער מכל אחריות הורית והם מחפשים רק לחייב מישהו אחר להיות אחראי על הילד שלהם. לא רק שאני נגד העצומה הזו, אני גם חושבת שהיא סוג של חוצפה. אני אומרת חד וחלק – האחריות על הילדים היא קודם כל ובלי עוררין – של ההורים.

אנחנו הבאנו לעולם לילדים, אנחנו מגדלים אותם ואנחנו אחראים עליהם. נכון שהגננת נמצאת איתם לא מעט שעות ביום כאשר אנחנו עובדים, היא דמות חינוכית ומרכזית בחיים שלהם, אבל שם מתחיל ונגמר תפקידה. הגננת תפקידה להעניק חום ואהבה, בהתאם לגיל הילדים, ללמד ולקדם, לעזור ולשמור. אבל היא לא מחליפה את ההורים, לא מתקנת את דרכיהם. היא משלימה. היא תוספת. אם הילדים לא מחונכים מהבית, מרביצים ומתפרעים, זה לא מתפקידה של הגננת לרסן אותם ולטפל בבעיות ההתנהגות שלהם. אם הילדים הם בעלי בעיות רגשיות כלשהן, זה לא מתפקידה של הגננת לאבחן ולספק טיפול. הגננת יכולה לתת משוב, יכולה לחוות דעה, אבל האחריות שלה מתחילה ונגמרת בתוקף תפקידה כגננת בלבד. היא אחראית על הילדים שלה, אנחנו אחראים על שלנו.

 

להפסיק לחפש אשמים ולהתחיל לקחת אחריות

אחריות הורית - האחריות שלנו על הילדים

אחריות הורית – האחריות שלנו על הילדים

הבעיה מתחילה בכך שאנחנו ממהרים לזרוק את האחריות על מישהו אחר, רק לא לקחת את האחריות על הילד שלנו. החינוך מתחיל מהבית, מהרגע הראשון ולא משום מקום אחר. נכון שיש השפעות חברתיות ועוד גורמים, אבל מי שצריך לאבחן, לדאוג, לחנך ולשמור על הילדים – זה ההורים. אם הילד לא מתנהג כראוי, זה לטיפול ההורים. אם בבית הספר הוא לא לומד, אולי צריך לברר עם המורה, אבל זו בטח לא אשמתה. זה משהו שצריך לברר עם הילד ולטפל. ומי צריך לעשות זאת? ההורים!

אז התחיל הקיץ ומתחילים לשמוע על תינוקות אשר נשכחים ברכבים לוהטים, כמו מגפה שחוזרת כל שנה. אין מה לחפש אשמים, יש לקחת אחריות. בכל פעם שקורה מקרה מזעזע שכזה, מתחילים לזרוק את האשמה – זה האבא שמיהר לעבודה, האמא שלא התקשרה אליו, הסבתא שהיום היה תורה לקחת את הילד, הדוד שהחליף פעם אחת את האמא ולא רגיל… המון אשמים… וילד אחד שאיבד את חייו בגלל טעות אנוש מצערת. זה לא יעזור לחייב את הגננת לבדוק, וזה לא בסדר מכל בחינה שהיא.

אם הגננת תהיה בבוקר עסוקה בכך שתבדוק מי הגיע לגן ותתקשר להורים לדווח או לעירייה ולמשטרה, היא לא תוכל לקבל את פני הילדים כמו שצריך, היא לא תוכל להתייחס אליהם כנדרש, ואז אם ילד אחד חלילה ייפול ויקבל מכה? אז זו תהיה אחריות הגננת שלא השגיחה. אם היא תשכח לבדוק למה ילד לא הגיע ובדיוק אותו ילד נשכח באוטו? אז נאשים את הגננת?! לא! כי האחריות על הילד, כפי שכבר הבנתם, היא של ההורים!!!

כאשר אחד הילדים שלי לא מרגיש טוב או לא יכול להגיע למסגרת, אני דואגת להתקשר ולעדכן את הגננת או המורה. חשוב לי שהיא תדע שהילד לא מגיע ותוריד דאגה מליבה. אתם מבינים, אני ההורה – משמע אני אחראית לילד שלי, אני זו שמודיעה ומעדכנת ולא להפך. אל תחפשו לאן להעביר את האשמה. אל תחפשו על מי לזרוק אחריות. קחו אחריות, הילדים הם שלכם. שלנו.

תגובות

כתיבת תגובה