בכל שנה זה מכה בנו מחדש – תחילת שנת הלימודים, היום הראשון בגן. בין אם זו פעם ראשונה שהילד נכנס למסגרת ובין אם לא, בין אם מדובר במעון או גן עירייה. הכניסה למסגרת, לרוב מלווה בקושי. בקושי להיפרד מההורים, בקושי להישאר יום שלם בגן, בקושי בהסתגלות למסגרת. כמו בכל שלב בחיים, גם את השלב הזה צריך לעבור. כניסה והסתגלות לגן חדש לא חייבת להיות חוויה נושאית וזיכרון מר.
למה הכניסה לגן מהווה קושי בחיי הילד?
התפיסה הקוגניטיבית וההתפתחותית של הילד שונה ממבוגר, ולפיכך קשה להסביר לילד מה זה גן ושהמקום בטוח עבורו. קשה להסביר לילד מה עומד להתרחש מבלי שהתנסה בכך קודם לכן, הוא לא מבין משהו תאורטי. מכיוון, שבגילאים הקטנים אין משמעות ותפיסה של זמן, הילד לא מבין שבסוף היום יאספו אותו. המקום החדש והצוות זרים לו והוא צריך לפתח אמון, וקשה לו לעשות זאת בלי היכרות מוקדמות.
עם זאת, אסור לשכוח שהכניסה לגן תהווה מקפצה עבור התפתחות וצמיחה של הילד. גן טוב ואיכותי יספק לו את הכלים, הניסיון והאמון בעצמו שגם כאשר קשה ומאתגר, יש לו את היכולת להתמודד עם הדברים ולהתגבר על הקושי. הוא ילמד להכיר ולתת אמון באנשים אחרים פרט למשפחתו. הגן יפתח את העצמאות של הילד, בזכות כך שיילמד להתמודד ולתפקד בסביבה זרה לו שאינה הבית שלו. הילד יילמד לתפקד וליהנות בסביבה שונה מזו של הבית המוכר שלו, הוא יפתח יכולות שכליות, חברתיות, שפתיות, מוטוריקה עדינה וגסה וכמובן את עולם הרגש.
התמודדות עם היום הראשון בגן
1. לא לפתח חששות מראש.
כל ילד וקצב ההסתגלות שלו – אין לחשוש מראש שתהיה רגרסיה, יכול להיות שהכל יעבור חלק.
לדוגמה, שיר התעוררה שבוע חמש פעמים בלילה, ורוני נכנסה למטפלת חלק לגמרי.
יותר מזה, אם אנחנו נחשוש, זה מה שנשדר לילד שלנו והוא יתחיל לחשוב שיש לו ממה לפחד…
2. בלי רגשות אשם.
אני מאמינה גדולה במשפט: ‘אמא טובה היא אמא שטוב לה’. אני מאד משתדלת, שהאשמה האימהית הזו לא תניע אותי, אלא להתמקד בלעשות את הדבר הנכון עבור בנותיי וגם עבור אמא.
היתרונות בלשים את הילד במסגרת: לחזור לעולם המבוגרים, לקיים שיחות שבהם המילים מוצץ, בקבוק וקקי לא מופיעות לפחות חמש פעמים בשעה.
זה מחזק ומספק להיזכר שיש עוד הרבה דברים שאני טובה בהם ויכולה להגשים את עצמי באמצעותם, ובמקביל גם הילדה שלי נהנית לגלות עולמות חדשים, ילדים אחרים ונחשפת לדברים חדשים, ושכולנו מאושרות עם הסידור החדש.
כבר התרגלנו לחיים עם תינוק כאשר כל ההתנהלות סביבו ופתאום צריך להיפרד ממנו לשעות מרובות…
לפני שעושים זאת, חשוב להאמין שזה לטובתו לא פחות מאשר לטובתנו. כל אמא צריכה להיות שלמה עם הבחירה בסוג המסגרת ובמסגרת עצמה. לא להתפשר אלא אם כן אין ברירה (למשל כלכלית). ברגע שנדע שבחרנו נכון עבור הילד שלנו, ושעשינו הכל כדי להעניק לו את המקום הטוב ביותר שיכולנו, נוכל לשחרר ולהרגיש רוגע וביטחון. ברגע שאנחנו נרגיש כך, זה מה שנשדר לילד שלנו. אם נרגיש מבולבלות, עם ספקות וחסרות ביטחון, זה מה שהילד שלנו יספוג והדבר יקשה עליו מאד את הקליטה ואת המעבר למסגרת החדשה.
הקשיים הצפויים
אז נכון, ההתחלה קשה. לכל אחד קשה להתחיל שינוי / מסגרת חדשה, אז בוודאי לתינוק קטן שלא ניתן להסביר לו לקראת מה אנחנו הולכים, למה זה קורה ולהבטיח לו שאמא תחזור.
הקשיים:
- קושי להיפרד בבוקר
- התאמת סדר היום שלו לסדר היום של הגן
- הפעם הראשונה שהולכים ומשאירים אותו בגן
- שנת הצהריים הראשונה בגן
- רגרסיה בשינה
- רגרסיה בהתנהגות
- רגרסיה בתזונה
- לגדולים: רגרסיה בגמילה מחיתולים
לעבור את הקליטה בגן בשלום
הכנה מוקדמת לילד יכולה לסייע רבות. כדי שלא נגיע למצב שאחרי חצי שנה בבית עם הקטן, הוא לפתע “נזרק למים” עם ילדים אחרים, צריך להתמסר לידיים אחרות ולדמות מטפלת זרה, חשוב לגוון גם את ימי חופשת הלידה בהיכרויות שונות ובהתנסויות חדשות.
- לערוך מפגשים חברתיים עם תינוקות אחרים בחוגים, סדנאות ומפגשים עם אמהות נוספות
- לא להתבייש “לשחרר” ולתת מגיל מספר חודשים לאמא / דודה / סבתא / בייביסיטר לשמור על התינוק, אפילו לכמה שעות, על מנת שיתרגל לנוכחות אחרת ולא רק של אמא
- לחשוף אותו למשחקים שונים ופעילויות שונות על מנת שעודף הגירויים לא יקשה עליו בגן.
איך מתמודדים בבית? – הכנה מראש
כאמור לעיל, חשוב לעשות הכנה לתינוק בנושא פרידה והבנה שאמא שם גם כאשר הוא לא רואה אותה:
- לשחק איתו משחקי “קוקו”, כך שיבין שגם כאשר הוא לא רואה אותך – את תמיד תחזרי;
- כשיוצאת מהחדר לומר “אמא כבר חוזרת” ואכן לחזור אחרי דקה;
- לעבוד על כך שיידע לשחק בכוחות עצמו על השמיכה ולא רק עם אמא. הדבר יקל עליו במעבר לגן.
- לאחר תחילת הגן, בשעות היום להקדיש הרבה זמן איכות של אחד על אחד, חום, אהבה והרבה חיבוקים ונישוקים מבלי לענות לטלפונים ומיילים בזמן המועט שנשאר לנו ביחד מרגע שאספנו אותו מהגן ועד ההשכבה לשנת הלילה.
הימים הראשונים של ההסתגלות
כמעט כולם בוכים בהתחלה. זה מאד טבעי ולא אומר שלא טוב להם, אלא שהם מסתגלים למקום החדש והלא מוכר, לפרידה מאמא, לשינוי, להמולה… זה יכול לקחת לכל היותר עד חודש.
יש לעשות את ההסתגלות והפרידה באופן הדרגתי, כמו כל דבר, בעצם. ההיכרות עם המטפלת והמקום החדש (במידה והמטפלת לא בבית), תחילה שעה שעתיים ביחד איתנו, ולאט לאט ללכת לזמן קצר ולחזור וכך להגדיל את הזמן שהוא שם לבד. תהליך הדרגתי של כ-5-7 ימים: ביום הראשון נשארים איתו כל הזמן, ביום השני נפרדים ל-15 דקות עד שעתיים (עד שהצוות קורא לכם), ביום השלישי עד לארוחת הצהריים, וביום הרביעי נשארים לשנת צהריים. אני ממליצה בפעם הראשונה שהילד ישן שנ”צ בגן, להקפיד על איסוף ברגע שמתעורר.
חשוב להתעקש על קליטה הדרגתית גם אם הגננת מסרבת, אבל חשוב לא להיסחף מעבר לשבוע או להישאר יותר מדי זמן (מעל לשעה) כי הדבר עלול להפריע לילדים האחרים, הנוכחות של אמא אחת (ושלהם לא…) מהווה מסיח משמעותי עבורם.
ציוד. ניתן ורצוי לתת לילד חפץ מעבר שהוא קשור אליו (כגון בובת שינה, חיתול טטרא וכד’) עם ריח של אמא על מנת להקל עליו את המעבר וההתמודדות עם הפרידה, כך שיהיה איתו חפץ מוכר ובטוח שמסמל עבורו את הבית ואת הוריו.
לא לשכוח: מוצץ, סדין, שמיכה, חיתולים, מגבונים לחים, בקבוקים ותמ”ל / חלב אם, בגדים להחלפה, בקבוק מים.
איך נפרדים נכון? חשוב כשיוצאים מהגן לתת חיבוק ונשיקה, להגיד “אמא תחזור יותר מאוחר לקחת אותך” (גם אם לא מבין בהתחלה…), להיפרד ולצאת. גם אם מתחיל לבכות בדרך החוצה, חשוב לא להסתובב לאחור ושוב להתחיל את הפרידה מאפס. הדבר מערער את בטחונו בגן ובמטפלת ומעביר לו את המסר שכנראה אמא לא בוטחת במקום ובצוות אז למה שאני אבטח בו? להיפרד בצורה יפה ועקבית מבטיח לנו שגם הוא יידע להיפרד כך. ברוב המקרים: הוא יפסיק לבכות תוך דקות ספורות מהרגע שתלכי וישחק וייהנה.
חשוב להעביר את הילד לידיים של אחת המטפלות שתחבק אותו ותהיה איתו בזמן שאתם הולכים, שלא יחוש שהלכתם והוא נשאר לבדו אלא תמיד יש מישהו שנמצא איתו ושומר עליו.
בכי. שימו לב שברוב המקרים רק לאחר שלושה ימים יתחיל הבכי, רק אז הם מבינים שהשינוי הזה הוא לא זמני אלא קבוע ומתנגדים. זה לא אומר שלא טוב להם, אלא שקשה להם בהתחלה, כמו לכולם, כמו לכולנו. אם הבכי ממשיך מעבר לחודש הראשון של ההסתגלות – יש לבדוק בתשומת לב ולעומק האם טוב לו שם או אם יש בעיה במקום.
התאמה לסדר היום בגן. אמהות רבות שואלות אותי האם להתחיל לסדר את סדר היום של התינוק לפי הצפוי בגן. ובכן, אני ממליצה להיענות באופן אישי לצרכיו כל עוד יש לו את הפריבילגיה לכך בבית. זה גם תלוי בגן ובגיל: עד גיל שנה רצוי להיכנס למסגרת שתספק את צרכיו אינדיבידואלית, כלומר להשכיב כשיהיה עייף ולתת לאכול כשיהיה רעב ולא באופן אחיד לכל הילדים. כל ילד והצרכים שלו, הבשלות שלו, שעת ההשכמה שלו, בשלות למוצקים משלו וכו’. מעל גיל שנה נוטים לאחד את סדר היום, גן טוב יאפשר גם שנת בוקר קצרה למי שעדיין זקוק לה כאשר הולכים לישון בסביבות 12:30-13:00 לשנת צהריים. מומלץ להכין מסמך על הילד וההרגלים שלו, שיהיה קצר ותכליתי אך מספק תמונה מלאה (הרגלי תזונה, שינה, חוזקות ואתגרים).
ומה עושים כשיש רגרסיה בשינה? התינוק שרגיל לאמא כל הזמן, מתחיל לבקש את נוכחותה בלילות כ”פיצוי” על היעדרה במהלך היום. אמא מבולבלת, מותשת ומונעת מרגשי אשמה, מתחילה לתת לו בקבוק או אף לשחק איתו במהלך הלילה. מכאן הדרך לרגרסיה בלילות – קצרה. דווקא כשצריך להיות ערניים בעבודה – את מגיעה מותשת.
המשמעות של ללכת לישון היא פרידה מהיום ומההורים, ולאור הפרידה מהוריו עם הכניסה למסגרת התינוק מתקשה להיפרד ומחפש את נוכחות הוריו גם בלילות.
העצה החשובה ביותר: מניעה, כמובן. אם תבססו הרגלי שינה טובים עוד לפני הכניסה למסגרת, הרגרסיה תהיה קלה וקצרה יחסית.
יש לשמר את ההרגלים הקודמים עד כמה שניתן, ובמקביל להעניק לו תשומת לב רבה יותר (למשל: להאריך את טקס השינה) אך לא להכניס גורמי תלות חדשים– לא להכניס ארוחות נוספות בלילה (מגיל 5-6 חודשים אין צורך ביותר מארוחה אחת בלילה אם בכלל), לא לקחת למיטת ההורים וכד’.
אם התינוק מגלה קושי, ניתן ללכת שלב אחד אחורה ולהישאר איתו בחדר עד שיירדם. הדבר יעניק לו ביטחון. אחת לכמה ימים לנסות שוב להשכיב ולצאת כרגיל.
לגבי התעוררויות בלילה: אם לפתע הוא מתחיל להתעורר מספר פעמים בלילה, הדבר טבעי ומובן. לאור הפרידה, הוא מחפש את נוכחותכם בלילה. אם קורא לכן, יש ללחוש ששש מבחוץ תחילה שיבין שאתם כאן גם אם לא רואה אתכם, ורק אז להיכנס פנימה ולהרגיע בדיבור ובמגע אם יש צורך. כאשר רגוע יש להרדים כרגיל (עצמאית אם הוא יכול או עם נוכחותכם, על פי הצורך).
רגרסיה בתזונה. לעיתים הרגרסיה מתבטאת בסירוב לאכול מוצקים בגן. הדבר מאד מטריד את ההורים שהוא לא יאכל שם אף פעם. אפשר להירגע: זה שלב זמני וחולף, את השלמה המוצקים יעשה בבית ועם הזמן יצטרף לכל הילדים בזמן האוכל. אין לשדר לחץ ומצוקה אלא לתת לו את הזמן שלו.
רגרסיה בהתנהגות. דרישה ל”ידיים”, התקפי זעם, בכי, היצמדות להורה, סירוב לעשות דברים (אמבטיה למשל) ועוד. טיפ: הרבה אורך רוח, סבלנות, הבנה והכלה. תנו לו את תשומת הלב לה הוא זקוק, בפרט ב”מעברים” כגון כניסה לאמבטיה, הליכה לישון, תזוזה ממקום למקום ועוד. כמה שיותר תשומת לב אישית תעביר את התקופה בקלות עד להסתגלות.
עם זאת, יש לשמור על סדר היום הרגיל והקבוע, ההרגלים והחוקים הקיימים בבית, לשמור על גב יציב ואיתן שהילד יידע ששום דבר לא השתנה ושאתם שם בשבילו בדיוק כמו תמיד. זה יעביר לו את המסר שאפשר להירגע ולשחרר.
רגרסיה בגמילה. תופעה נוספת היא חזרה לפספוסי פיפי וקקי עבור ילד גמול מחיתולים. יש לזכור שאין לכעוס עליו, הוא לא עושה בכוונה אלא זה אחד הביטויים לחששות שלו ולהסתגלות.
להתמקד בשינוי אחד. חשוב שלא לנסות לגמול את הילד מחיתולים או מהנקה / בקבוק בדיוק בכניסה לגן. יש לתת לו לפחות חודש של הסתגלות וגיוס כוחות נפשיים לפני שפוצחים בשינוי אחר. יש להקל עליו את ההתמודדות עם השינוי ולא להקשות עליו עם שינויים נוספים.
התמודדות אינדיבידואלית. זכרו: אורכה של הרגרסיה יכול להגיע עד חודש לכל היותר, אך מצד שני הדבר לא מחייב שתהיה רגרסיה. בתי שיר התעוררה בלילות במשך שבוע בסך הכל, כאשר לרוני לא היתה רגרסיה כלל. כל ילד ומידת ההסתגלות האישית שלו לשינויים וחידושים בשגרה המוכרת.
שימור. לאחר הכניסה לגן, מומלץ מאד לוודא באופן יומיומי עם הצוות איך עבר עליו היום, ולא רק מבחינת מספר חיתולים, אוכל ושינה. יש לשאול על מצב הרוח שלו, האם בכה הרבה או מעט, מה הרגיע אותו, האם נצמד למטפלות או הצליח לשחק קצת בכוחות עצמו וכד’. לא להסתפק בתשובה “הכל בסדר”.
נכתב ע”י שרי גלזר מנחת הורים ויועצת שינה.