בתור אמא חד הורית ותיקה עם ניסיון של 5 שנים, אני יכולה להעיד שאני נמצאת ברכבת-הרים רגשית מתמדת. מצד אחד אני מתרגשת עם כל שלב התפתחותי חדש, מצד שני אני כל פעם נלחצת כשיש לתינוק קצת חום, במקביל אני לא מכחישה שאני עושה איזה ריקוד קטן אחרי שאני מורידה אותו בגן כל יום. זהו, אני חופשיה, לפחות ככה אני נוטה לחשוב, למרות שאני משם ממשיכה ישר לעבודה. ואז מתחילים רגשות האשמה על כך שאני מגדלת ילד בלי האבא שלו, בנוסף, באותו הזמן נוחתת עליי כל התשישות, בגלל שאני עושה הכל לבד… להיות אמא חד הורית זה קשה כמו שזה נשמע, אך זה לא אומר שאני לא נהנית מזה, אני אוהבת כל רגע ורגע!

אם חד הורית חייבת להחליט שיש לה גם חיי חברה

כשאת ההורה היחיד, זקוקים לך בבית גם פיזית וגם נפשית. אבל ראי הוזהרת, חשוב גם לא להפוך למתבודדת ולא לרחם על עצמך בגלל שאת זו שצריכה להיות שם תמיד בשביל הילדים. הפתרון האולטימטיבי הוא לתכנן כל הזמן תכניות מראש. נכון שזה יכול להיות יותר קשה לקבוע מראש עם חברות ולפעמים מתסכל כשזה לא מסתדר, אבל את חייבת לצאת קצת מהבית! קבעי לעצמך ערב עם חברות, תבקשי מחברה שתסדר לך דייט, או שתתקיני אפליקציות הכרויות. לא משנה איך ולמה, העיקר שתדאגי שאת לא קוברת את עצמך בבית רק בגלל שיש לך תינוק.

את קורעת את עצמך בעבודה ומרגישה שאת טוחנת מים

כל יום אני שמה את הנוני שלי בגן ואחר כך נתקעת דקות ארוכות בפקקים, כך שיוצא שאני תמיד מאחרת קצת לעבודה. למרות האיחור, אני כל יום יוצאת בדיוק ברבע לארבע מהעבודה על הדקה, כי ברור לי שאין מישהו אחר שייקח את הילד מהגן בארבע. דעי לך, שעם הזמן נעלמים כל רגשות האשמה. למדתי לעבוד תוך כדי ארוחת הצהריים, לשבת מול המחשב ולאכול. בגלל שאני צריכה להשלים את העבודה שלא הספקתי במהלך היום, יוצא שמידי פעם אני גם עובדת קצת בערב, אחרי שהילד נרדם. מה שחשוב זה שלא להפוך את זה להרגל, גם את צריכה מידי פעם להיכנס למיטה מוקדם וליהנות משינה רגועה ונעימה, או לראות איזה סרט קליל או סדרת ריאלטי מטופשת רק כדי לנקות את הראש.

לצאת לדייטים כשיש לך ילד קטן בבית זה לא פשוט

אם חד הורית

לקח לי 4 שנים תמימות לחזור לצאת לדייטים, ואני לא מכירה לבן שלי כל בחור חדש שאני פוגשת. אני מאוד מגוננת ולא רוצה שהבן שלי ייקשר למישהו שלא בטוח שיישאר בסביבה יותר מידי. מה שאומר שאני כרגע די חיה בשני עולמות שונים. לילה אחר אני מבלה בבר, שותה יין ורוקדת, כמו כל בחורה רווקה אחרת. לילה לאחר מכן, אני מבלה בבית עם האוצר היקר לי מכל, מחפשת חלקי לגו שעפו מתחת לספה, תוך כדי שאני מבשלת ארוחת ערב, שרה שירים של עוזי חיטמן ומתכתבת עם הבחור שיצאתי איתו ערב לפני כן.

האמת היא שאני נהנית מהחלוקה הזו לשני העולמות, מצד אחד אני אמא ומן הצד שני רווקה שיוצאת לדייטים. האמת שזה כיף מידי פעם לברוח מהכל, להתנתק מהשגרה, לשתות משהו ולהטעין מחדש את המצברים. כל פעם מחדש יום אחרי דייט אני מרגישה רעננה ומוכנה לחזור לשגרת האמהות, ולחזור לבצע את כל המטלות שלי כאמא. לא יודעת להסביר את התחושה, אבל זה נותן לך כוחות מחודשים.

זה קשה לדבר על המחסור של ההורה השני כל פעם מחדש

לגדל לבד תינוק, ולאחר מכן פעוט, זה מאוד שונה מאשר לגדל ילד בן 5 סקרן שלכל החברים שלו יש שני הורים, שברוב המקרים גרים יחד באותו בית, ובמקרים אחרים מעורבים שניהם בחיי הילד באופן פעיל. כאשר הבן שלי שואל אותי לגבי אבא שלו, אני תמיד אומרת את האמת, לא מתעכבת על הנושא יותר מידי, ומעבירה נושא במהירות (עצה שקיבלתי מפסיכולוגית ילדים). אני אף פעם לא אומרת שום דבר שלילי, ויודעת שהנושא יעלה שוב ושוב כשאבן שלי יגדל ויהיה אפילו עוד יותר סקרן ממה שהוא היום. כדאי כבר לתכנן בראש מה להגיד ולהיות מוכנים עם תשובה. זה בסדר ונורמלי לחוש עצב, חשש, אשמה, ומותר אף קצת לכעוס אחרי שיחה בעניין. מה שכן, נסי לשקף לילד קור רוח ורוגע סביב הנושא.

את חייבת לקבל עזרה

לכל אישה יש אינסטינקט אימהי שאומר לה שהיא צריכה לעשות את כל המטלות שלה כאמא, אבל זה לא באמת מציאותי להספיק הכל. למרות שיכול להיות שהאמהות האחרות שאת רואה מסביבך נראות אמהות מושלמות, אף אחת לא באמת “סופר-אמא”. כשאת מרגישה שאת צריכה עזרה, אל תהססי, בקשי עזרה מקצועית, במיוחד אם את אמא חד הורית, כשאין אבא בכלל בתמונה. להיות הורה 24 שעות ביממה במשך 7 ימים בשבוע יגרום לך להתרסק בסוף. אני תמיד אומרת “כן”, כשחברים או בני משפחה מציעים לעשות בייביסיטר (אני אחר כך מפצה אותם בעוגיות שאני מכינה או שמתנות קטנות לילדים שלהם). נכון שבהתחלה זה קשה מאוד לשחרר, את מרגישה שקשה לך לוותר על השליטה, כי מדובר פה באוצר היקר לך מכל. אך בסופו של דבר את תשחררי, ותביני שהתינוק שלך במרחק שיחת טלפון אחת ממך בסך הכל.

את תהפכי לחסכנית השנה

לא משנה כמה כסף את מרוויחה, את עומדת לחשב מחדש את כל ההוצאות שלך ולהתחיל להתחשבן על כל אגורה שאת מוציאה מהכיס. בנוסף לכל המחויבויות הברורות שנלוות לכך שיש איתך בן אדם קטן, שאת האחראית הבלעדית לו, את צריכה לשלם עבורו על כל דבר, וגם לחשוב קדימה על העתיד שלו. רוב הסיכויים שתרצי לחסוך כסף עבורו, כדי שיוכל להתחיל את החיים ברגל ימין בחייו הבוגרים.

קצבת ביטוח לאומי עוזרת מעט, ממש מעט. אי אפשר באמת להסתמך על הסכומים הזעומים הללו, במיוחד שאת יודעת שתמיד יש הוצאות חדשות שלא לקחת בחשבון בכלל כמו: מופעים בחגים, מסיבות יום הולדת, ג’ימבורי, חוגים, פעילויות… אף על פי שתרגישי מלאת גאווה על כך שאת מפרנסת בעצמך שני אנשים, את תמיד תחששי לגבי מה שעלול לקרות במידה ויפטרו אותך מהעבודה. האמת היא שאני מרגישה ממש טוב עם זה שלילד שלי יש תכנית חסכון שתפתח כשהוא יהיה בן 18, וזה רק בגלל שאני חוסכת בדברים אחרים ולמשל קונה בגדים של עונה אחת לפני.