בניגוד לתופעות של דיכאון אחרי לידה, לא הרבה אנשים מדברים על תופעת הדיכאון שאחרי ההנקה, על העצבות שמשתלטת עליך כשאת מנסה לגמול את התינוק שלך מלינוק. כל הזמן שומעים על אמהות שבוכות על כמות הפעמים שהן צריכות להניק את התינוק ועל הכאבים הנלווים להנקה. בטח כבר שמעתם על הפטמות הסדוקות, אבל אף אחד לא מדבר על מה שקורה אחרי שאת מחליטה להפסיק להניק – העצבות, החרדות, ואפילו הדיכאון שמתלווה לכך.

אותי, העצב הזה תפס בהפתעה גמורה. בחרתי להפסיק להניק כאשר הבן שלי היה כבן שבעה חודשים. מאמצי השאיבה שלי הניבו פחות ופחות חלב, והזמן שהיה לי לשאוב חלב גם ככה הצטמצם, אז החלטתי פשוט על גמילה מהנקה. בתוך שבוע מרגע שהחלטתי להפסיק להניק, הפסקתי לגמרי עם ההנקה. האמת שלא חשבתי על זה יותר מידי באותו הזמן והרגשתי לגמרי שלמה עם ההחלטה שלי. עד שבועיים לאחר מכן, שפתאום הכל צף.

דיכאון שלאחר הנקה

הרגשתי עצבות בלתי מוסברת. הרגשתי רע על זה שהפסקתי להניק. הררגשה הכללית שלי היתה באסה נוראית, הייתי בדאון ממש. פתאום הרגשתי שאני פחות נהנית מהתינוק שלי כמו שנהניתי לפני כן. הרגשתי שמשהו בתוכי כבוי. זה היה נראה כאילו זה הגיע משום מקום, ללא כל הסבר ברור. אחרי כמה ימים שלא הצלחתי להבין מה עובר עליי, חיפשתי באינטרנט אם יש נשים שמרגישות כמוני את ה”אשמה” בגלל הגמיל מההנקה.

נתקלתי במאמר שזכרתי שקראתי עוד לפני שהייתי בהיריון. זה היה מאמר של בחורה שכתבה על התקף הדיכאון בן ששת השבועות שהיא חוותה בעקבות גמילה פתאומית של בנה מהנקה. אותה בחורה סיפרה סיפורים על אנשים נוספות שעברו את אותו הדבר בדיוק. הסתבר לי שאני לא לבד. המון נשים הגיבו שהן עברו חוויות דומות. מתברר שיש נשים רבות שחוות עצבות בגלל גמילה מהנקה.

כן, דכאון לאחר גמילה מהנקה, הוא דבר ממשי. אומנם אף אחד לא מדבר עליו, ואינו הוכח מדעית (כמו גם “טפשת הריון”) שהוא באמת קיים. קשה למצוא בספרות הרפואית הוכחה כלשהי שתתמוך בחוויה שעברתי. פה ושם יש מאמרים שפורסמו אודות “השינוי הפתאומי בהורמונים” שמקורו בגמילה פתאומית ועלול להוביל לרגשות של דיכאון. אבל אף אחד לא באמת מכין את האמא לשינוי הזה או מדבר על זה בגלוי. לפחות צריך להזכיר את הפוטנציאל לחוות שינויים במצב הרוח במהלך או אחרי הגמילה.

למה אף אחד לא מדבר על זה?! מדוע אף אחד לא מספר על התופעה לאמהות חדשות?

ישנם רופאים שמציינים שזה “די נדיר” להיתקל במטופלים העוברים דיכאון קליני הקשור לגמילה מהנקה, אך זה די נפוץ להרגיש עצובים עם גמילת התינוק מהנקה. ההסבר הרפואי הוא שלאחר הפסקת ההנקה, ייצור ההורמון אוקסיטוצין יורד. זהו ההורמון הקשור לאושר שאמהות מרגישות.

גם אם רגשות העצבות הללו לא תמיד חזקים מספיק כדי להצדיק אבחנה של דיכאון בפועל, הם קיימים לעתים קרובות. כאשר בפועל כ-80% מהנשים שמנסות להפסיק להניק יחוו את הרגשת העצבות הזו, אני חושבת שיש צורך ליידע על התופעה ולאפשר לנשים להתכונן אליה נפשית.הרי עצם זה שתהי מודעת לרגשות שלך יכול לעזור לך לעבור את הרגעים הקשים ולהתמודד עם הגמילה באופן יעיל.

למדתי על עצמי שמומלץ לגמול מהנקה בשלבים ולא בבת אחת, גם בשביל התינוק שיתרגל להיות פחות תלוי בך, וגם בשבילי, כדי להפחית את ההשפעות של השינוי ההורמונלי. אצלי, מצב הרוח התחיל להשתפר אחרי שבוע בערך, לאט לאט ובהדרגה חזרתי לעצמי. רק הלוואי שהייתי יודעת עם מה אני מתמודדת באותו זמן, זה יכל להקל עליי מאוד. עם התינוק הבא אני אדע מול מה אני מתמודדת ואגמול מהנקה לאט ובשלבים מסודרים.