אימוץ תינוק או ילד ברוב מדינות העולם הוא תהליך ארוך ולא פשוט, וכיום הוא גם מאתגר ביותר במדינת ישראל. לא פשוט לפנות אל תהליך האימוץ ולהתחיל אותו, בעיקר כאשר מדובר ממילא בזוגות או אנשים יחידניים שכנראה כבר ניסו דרכים אחרות להביא ילדים לעולם ולצערם הגדול העניין לא צלח עבורם. באופן כללי, כיום קשה מאוד לאמץ תינוק או ילד ישראלי, בטח ובטח שעבור זוגות שאינם הטרוסקסואלים, או הורים יחידנים, שעבורם מדובר במשימה בלתי אפשרית בארץ. זו הסיבה שאם וכאשר מתבצע תהליך אימוץ על ידי בני זוג ישראלים, ברוב המקרים יהיה מדובר על ילד או תינוק שיאומץ ממדינה אחרת. תהליך אימוץ תינוק ממדינות אחרות, גם הוא מבוקר ונבדק בדקדקנות.

שלבי תהליך האימוץ בישראל

אימוץ תינוק בישראל

השלב הראשוני באימוץ תינוק, הוא הגשת בקשה לגורמים המקצועיים במדינה. גורמים אלה יבחנו את הבקשה ויבצעו בדיקת רקע מקיפה ומעמיקה אודות מי שהגיש את הבקשה. על הנוגעים בדבר לבדוק ולוודא שמדובר באדם או באנשים שמעוניינים לאמץ ילד על מנת להרחיב את המשפחה ולהגשים את חלום ההורות ואין להם כל אינטרסים אחרים שאינם טובים או טהורים. כחלק מבדיקת הרקע, יבוצעו ראיונות עם המועמדים עצמם ואנשים המכירים אותם, ייבחנו חוות דעת עליהם כעובדים או מתנדבים, ייבדק המצב הכלכלי שלהם בהווה, ותתבצע הערכה כלכלית בנוגע למצבם העתידי. בדיקות נוספות שתיערכנה קשורות לבריאותם, על מנת לוודא שהם בריאים ואין סכנה (נכון למועד ביצוע הבדיקות) שהם ייחלו במחלה כלשהי, או שאין שום דבר אשר מציב אותם בקבוצת סיכון זו או אחרת.

כל הבדיקות הללו מבוצעות על מנת לוודא שמדובר באנשים טובים וראויים, שמתאימים לגידול תינוק, אנשים שיוכלו להעניק לילד המאומץ את מסגרת החיים הטובה ביותר האפשרית עבורו, ככל שהדבר יהיה תלוי בידם. תהליך זה עלול להיות ארוך מאד ולארוך לא מעט חודשים. במצב שבו המועדים לאימוץ נחשבים ככשירים לכך, צריכים הגורמים הרשמיים לבדוק איזה ילד או תינוק יכול להיות זה שיגיע לידם. ברוב המקרים יתבצע תהליך של בדיקה גם במדינות אחרות, נחשלות בדרך כלל, על מנת לאמץ ילד באופן חוקי ומבוקר ממדינות אלה.

בישראל ישנם ילדים הנמסרים לאימוץ, ובהכללה ניתן לומר שיהיו אלה ילדים שנולדו להורים שלא מסוגלים או לא יכולים לטפל בהם ואינם כשירים לשמש כהורים, ילדי אומנה שכבר עכשיו נמצאים בפנימיות או במשפחתונים מטעם המדינה, או ילדים שאינם בריאים בגופם או בנפשם וננטשו על-ידי הוריהם עם גילוי הבעיה הבריאותית.

גידול ילד מאומץ

רבות נאמר ונכתב אודות הגידול המאתגר של ילד מאומץ, ללא קשר לגיל שבו התחיל האימוץ הלכה למעשה בקרב המשפחה המאמצת. על פי החוק, אין הילד המאומץ יכול לפתוח את תיק האימוץ שלו לפני הגיעו לגיל 18. פתיחת תיק האימוץ משמעה הבנה ובדיקה מי הוריו הביולוגיים של אותו הילד, ומה היו הנסיבות אשר בגינן נמסר לאימוץ מלכתחילה. בימינו אנו מומלץ לשתף את הילד בדבר היותו מאומץ כבר בגיל צעיר, שבו הוא עשוי להבין את המשמעות של היותו ילד מאומץ. אם בעבר לא היה נפוץ לספר זאת לפני גיל הבגרות, הרי שכיום אין זו ההמלצה וכדאי לשתף את הילד בגיל צעיר על מנת שיידע בדיוק מה שקרה בעברו ולא יקבל את הבשורה בהפתעה גמורה מאוחר יותר.

כאמור, בגיל 18 יוכל המאומץ לפתוח את תיק האימוץ ולחקור לעומק את נושא האימוץ שלו. משפחות רבות המתמודדות עם הנושא הזה מעידות שכאשר הילד היה שותף מלא לכך שהוא מאומץ כבר בהיותו ילד צעיר, הוא לא חש דחיפות לפתוח את תיק האימוץ, שכן הוא יודע שיש לו משפחה שאוהבת אותו ומוקירה אותו. במקרים רבים פתיחת תיק האימוץ הייתה כרוכה במפח נפש לא קטן, כאשר ניסו מאומצים ליצור קשר מחודש עם הוריהם הביולוגיים ונתקלו בסירוב.